מבנה חשבון מטא שאפשר להסיק ממנו מסקנות

כשאני מקבל חשבון מטא לניהול, הדבר הראשון שאני בודק הוא לא הביצועים. הוא האם אפשר בכלל להסיק מהחשבון מסקנה. חשבון עם 9 קמפיינים, 31 סטים ושמות כמו קמפיין חדש 2 - העתק יכול להיות רווחי, אבל אף אחד לא ידע למה, ולכן אף אחד לא ידע לחזור על זה.

הכלל היחיד שקובע את המבנה

כל מפריד שאתה יוצר בחשבון — קמפיין נוסף, סט נוסף — צריך לענות על שאלה שאתה מתכוון לשאול. אם אין שאלה, אין מפריד.

”אני רוצה לדעת אם הקהל של הריטרגטינג מביא עסקאות זולות יותר מקהל קר” — זו שאלה, ולכן מגיע לה סט נפרד. ”פיצלתי לגברים ונשים כדי שיהיה מסודר” — זו לא שאלה, וזה פיצול שגזל חצי מהנתונים שלך.

כל פיצול הוא מכירה של מהירות למידה תמורת מידע. תעשה אותו רק כשהמידע שווה את המחיר.

שלוש השכבות

שכבה 1 — קמפיין = מטרה עסקית

לא סוג קהל, לא קריאייטיב, לא עונה. מטרה. בעסק שירות זה בדרך כלל שני קמפיינים: אחד לגיוס לידים מקהל שלא מכיר אותך, ואחד לסגירה של מי שכבר נגע בך. בקומרס: רכישה מקהל קר, ריטרגטינג, ורימרקטינג לקטלוג.

שכבה 2 — סט פרסום = קהל שאתה רוצה להשוות

שני-שלושה סטים לקמפיין, לא יותר. הסטים אמורים להיות התשובה לשאלה ”לאיזה קהל כדאי להעביר עוד כסף”. שמונה סטים לא עונים על השאלה הזאת יותר טוב — הם רק מחלקים את אותו תקציב לשמונה, וכל אחד מהם נשאר בשלב הלמידה.

שכבה 3 — מודעה = טענה

לא וריאציה של אותה טענה בגוון אחר. טענה. ”מגיעים באותו יום” היא טענה. ”מחיר קבוע מראש” היא טענה אחרת. שתי תמונות של אותו מוצר עם אותו טקסט הן לא שתי מודעות, הן מודעה אחת עם בזבוז.

למה 14 סטים בתקציב קטן שורפים אותו

מטא צריכה נפח אירועים לכל סט כדי לצאת משלב הלמידה. כל סט שלא מגיע לנפח הזה מייעל על בסיס מדגם קטן מדי, ומייקר את התוצאה.

תרגיל: תקציב של 6,000 ₪ בחודש הוא 200 ₪ ליום. מחולק ל-14 סטים זה כ-14 ₪ לסט ליום. בעלות ליד היפותטית של 60 ₪, סט כזה מייצר ליד אחד בכל ארבעה ימים. כל סט בחשבון שלך יקבל החלטות על סמך כמה אירועים בשבוע.

אותם 200 ₪ בשני סטים הם 100 ₪ לסט ליום. אותו כסף, נתונים שאפשר לעבוד איתם.

קונבנציית שמות שאפשר לסנן לפיה

שם הוא לא תיאור, הוא מפתח סינון. הפורמט שאני עובד איתו:

[מטרה] | [קהל] | [הצעה] | [חודש]

• לידים | קר-התאמה-אחוזון1 | ייעוץ-חינם | 08-26
• לידים | ריטרגטינג-30 | מחיר-קבוע | 08-26

אחרי שלושה חודשים אתה מקליד ריטרגטינג בשורת החיפוש ומקבל את כל ההיסטוריה של הקהל הזה, בכל הקמפיינים. זה כל היתרון, וזה יתרון עצום כשמישהו אחר צריך להיכנס לחשבון.

מה בודקים בחשבון קיים לפני שנוגעים בו

• כמה סטים פעילים חולקים את התקציב, וכמה מהם ראו 50 המרות בשבוע האחרון.
• האם יש שני סטים שמכוונים לאותו קהל בפועל (חפיפה בין קהלים דומים היא הכי נפוצה).
• איזה אירוע מוגדר כאופטימיזציה — מילוי טופס, או משהו שקורה אחריו.
• האם הפיקסל מדווח על אותה המרה פעמיים (טופס + עמוד תודה זה שני אירועים לאותה פנייה).
• האם יש מודעה אחת שאוכלת 70% מהתקציב, ומתי לאחרונה נבדקה מולה חלופה.

מה זה נותן

מבנה כזה לא מבטיח קמפיין מוצלח. הוא מבטיח שאחרי חודש תדע איזה קהל ואיזו טענה עשו את העבודה — ותוכל להשקיע בהם יותר במקום לפתוח קמפיין חדש ולהתחיל לנחש מהתחלה.