דף נחיתה או אתר תדמית? זו לא החלטה עיצובית

השאלה הזאת מגיעה אלינו כמעט בכל שיחה ראשונה, ובדרך כלל בניסוח ”מה עדיף”. אין תשובה כללית, כי זו לא החלטה על עיצוב או על תקציב. היא נגזרת ממקור התנועה.

שאלה אחת שקובעת

איך האדם הזה הגיע אליך, ומה הוא ידע עליך שנייה לפני?

מי שהקליק על מודעה בפייסבוק באמצע גלילה לא חיפש אותך. הוא ראה טענה אחת שתפסה אותו. אם תפתח לו אתר עם תפריט של שמונה עמודים, נתת לו שמונה דרכים לצאת מהמסלול לפני שהוא השאיר פרטים.

מי שהקליד בגוגל ”עורך דין הסכם ממון תל אביב” כבר יודע מה הוא רוצה, ועכשיו הוא בודק אם אתה זה. הוא ירצה לראות תחומי עיסוק, ניסיון, ואיך אתה נשמע. דף נחיתה יחיד יגרום לו לחזור לגוגל ולפתוח את התוצאה הבאה.

הטבלה שאני עובד לפיה

הטעות הנפוצה: אתר שמתחזה לדף נחיתה

עמוד בית של אתר עם כפתור ”השאירו פרטים” באמצע הוא לא דף נחיתה. דף נחיתה מוגדר לפי מה שאין בו: אין תפריט, אין קישור לעמוד אחר, אין פוטר עם 12 קישורים, אין שני מוקדי פעולה שמתחרים.

מה שדף נחיתה חייב לירוש מהמודעה

• את הטענה — אם המודעה אמרה ”מחיר סופי מראש”, זו הכותרת בדף. אותן מילים.
• את התמונה — הדף צריך להיראות כמו המשך של מה שנראה בפיד, לא כמו מקום אחר.
• את הקהל — מודעה לעסקים ומודעה לפרטיים לא יכולות להוביל לאותו דף.
• את השלב — מודעה שהבטיחה מדריך לא יכולה לפתוח בטופס ”קבע פגישה”.

מתי שניהם, ובאיזה סדר

עסק שרץ על מדיה בתשלום ורוצה גם להיות נמצא בחיפוש צריך את שניהם, אבל לא באותו זמן. הסדר שאני ממליץ עליו:

1. קודם דף נחיתה אחד להצעה החזקה ביותר. זה הנכס שמייצר פניות תוך שבועיים.
2. מודדים עליו חודש-חודשיים. מכאן אתה יודע איזו טענה עובדת, מה אנשים שואלים, ואיזה מחיר הם מצפים לו.
3. ואז בונים את האתר — עם המסרים שהוכיחו את עצמם, לא עם מה שחשבנו בהתחלה.

הסדר ההפוך — אתר תדמית שלם שנבנה חצי שנה ואחר כך מנסים לשלוח אליו קמפיין — הוא הדרך הנפוצה ביותר לגלות באיחור של חצי שנה שהמסר לא נתפס.